אמפטיה vs. סימפטיה
השבוע ישבתי עם חבר קרוב, כזה שאפשר לדבר איתו על הכל, לספר לו הכל מבלי לפחד שישפוט אותי בצורה זו או אחרת. סיפרתי לו על אחד החששות שעלו בי נוכח קבוצת נשים חדשה שפתחתי. המשפט הבא שלו היה - 'זה קטן עלייך, אין לי ספק שתצליחי והחשש שלך ייעלם'. נחשו מה? החשש לא נעלם. אני לגמרי מבינה שהדבר שניסה להגיד לי הגיע ממקום סימפטי, אוהב, כזה שאיכפת לו, אבל זה לא עזר לי באותו הרגע.
אנחנו לא תמיד יודעים מה להגיד למישהו שנמצא בנקודה לא פשוטה או שמציג בפנינו רגש פחות פשוט אז מאוד קל להגיב כך. אני קוראת לזה 'תגובה על אוטומט' כי זה מה שהורגלנו אליו, זה מה ששמענו מגיל אפס בבית הורינו, דרך הגן ובית הספר ועד לחיינו הבוגרים. לדוגמא: כשילד נופל ומקבל מכה מיד הוא שומע את המשפט - לא קרה כלום, הכל בסדר. או כשאישה מספרת לבן זוגה שנעלבה מקולגה והוא מיד מגיב - אין לך סיבה להיעלב, מותר לכם לא להסכים. זה תמיד מגיע ממקום שרוצה לעזור, שרוצה 'להציל' אבל אי אפשר באמת להציל מרגש כזה או אחר. ולמה בעצם קיים הצורך הזה להציל אותנו מהרגש? כדי שלא נחווה אותו? כדי להקל עלינו?
הקשבתי לו, חייכתי ואמרתי: אתה יודע, לפעמים אני פשוט צריכה שתכיר ברגש הזה שלי, גם אם הוא פחות נעים, גם אם זה לא מה שהורגלת אליו. מה שיעזור לי כרגע יותר מהכל הוא לשמוע אותך אומר לי - אני מבין שאת חוששת וזה נורמלי לחלוטין. את מתחילה משהו חדש, משהו שמעולם לא עשית וזה הגיוני שתרגישי את החשש הזה.
התשובה הזו אולי לא הייתה 'מצילה' אותי או נותנת לי כלים להתמודד עם החששות אבל כשהיא כזו אמיתית, כנה ואמפטית לחלוטין, משהו בי יכול להירגע מעט ומשם אוכל להמשיך לחפש כלים להתמודדות עם החשש עצמו. מספיק שאשמע שהדבר שאני חווה הוא בסדר, הוא נורמלי וכבר יהיה לי קל יותר, נוח יותר וגם נעים יותר.
רגשות, כל קשת הרגשות, לפעמים מספיק שיקבלו את ההכרה הראוייה להם כדי שישתחררו מאיתנו ובפעמים אחרות הם צריכים עוד משהו, עוד איזושהי תנועה או מענה כדי שנוכל להמשיך הלאה ולהניח אותם לצידנו מבלי שיפריעו לנו לעבוד / לטייל / לבלות / ליצור...
אותו חבר קרוב דרך אגב, חייך אלי חזרה, חיבק אותי ואמר - כמה כיף ללמוד בכל יום משהו חדש אודותייך. מבחינתי, אולי הדברים ימשיכו להדהד אצלו וכשהוא ייתקל ברגש כזה אצלו הוא יבין שזה בדיוק הדבר שהוא זקוק לו - הכרה ברגש. וגם אם לא, אין לי ספק שבפעם הבאה שאספר לו על רגש שקיים אצלי הוא יידע בדיוק מה הדבר שאני זקוקה לו ויענה לי בצורה אמפטית, פשוט כי הוא כזה חבר שמקשיב, שאוהב אותי, שיודע להיות איתי ועם כל קשת הרגשות שחיים ופועמים בי.